גזר דין בתיק פ"ל 9904-03-11

הנאשם הורשע על פי הודאתו בנהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, נהיגה בזמן פסילה,נהיגה ללא רישיון רכב תקף, וללא ביטוח בר תוקף. לפי כתב האישום נהג הנאשם בהרצליה ביום 26.3.11, בשעה 01:30 בלילה. אותה עת היה הנאשם פסול מלנהוג על פי פסק דין שניתן ביום 28.12.08 בתיק פל 1671/07 בבית משפט זה. באותו פסק דין הוטל עליו מאסר מותנה לתקופה של שלושה חודשים אשר הינו בר הפעלה בתיק זה.

בתיק פל 1671/97 האמור, הופנה הנאשם לקבלת חוות דעת פסיכאטרית, ולאגף לטיפול באדם המפגר במסגרת  משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

ועדת האבחון במשרד הרווחה קבעה בחוות דעתה כי אלירן מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי אך היא גבולית. הוא אינו לוקה בהפרעה פסיכאטרית משמעותית, ומבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור. הוא מבין את ההליך המשפטי המתנהל נגדו  ואין לו הפרעות בבוחן המציאות והשיפוט.  עוד נקבע שם כי אלירן אינו זקוק לטיפול פסיכאטרי אך זקוק לתכנית שיקום על מנת למנוע אירועים נוספים של הסתבכויות עם החוק. הנאשם טען בפני ועדת האבחון כי הוא מודה בעבירה המיוחסת לו וכי למד את הלקח.

הפסיכיאטר המחוזי קבע בחוות דעתו כי: "לפי דעתי הנאשם לא לקה במחלת נפש בעת ביצוע המעשה המיוחס לו בכתב האישום, הוא מבין את משמעות מעשיו וידע כי הוא עושה דבר האסור על פי החוק". הפסיכאטר המחוזי ציין עוד כי לפי התיק הרפואי הנאשם ידוע כחולה סכיזופרני, אך הוא לא מקבל ולא קיבל טיפול פסיכיאטרי.

כבוד השופטת פראג שדנה בתיק האמור, הפנתה את הנאשם לממונה על עבודות שירות, אך האחרון הביע את דעתו כי הנאשם אינו כשיר לעבודות שירות עקב פיגור שכלי והפרעה נפשית. משכך נמנעה השופטת פראג מלהטיל על הנאשם מאסר לנשיאה בעבודות שירות אלא הטילה עליו מאסר מותנה, והנאשם הצהיר בפנייה: "אני יודע שבפעם הבאה אני הולך לבית הסוהר".

הנאשם לא הוציא מעולם רישיון נהיגה, אך לחובתו שלוש הרשעות בתעבורה לרבות הרשעה קודמת בגין נהיגה בזמן פסילה, ושתי הרשעות קודמות בגין נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה.

יובהר כי ממועד העבירה דנן מצוי הנאשם במעצר בית עם איזוק אלקטרוני. בתחילה הותר לנאשם "איורור"למשך שעה וחצי ביום, אך מזה ארבע חודשים הותר לנאשם לצאת מהבית למשך שש שעות ביום.

בעת שנשמעו הטיעונים עונש ביום 30.3.11 עתר בא כוח הנאשם כי בית המשפט יפנה את הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר אודותיו.

בתסקיר מיום 29.6.11 נקבע  כי מסגרת שירות המבחן אינה אפקטיבית עבור הנאשם כמסגרת מטפלת. שירות המבחן קבע כי אין באפשרותו להעריך את הסיכון בהישנות עבירות מצידו של הנאשם, אך לנוכח העובדה שהנאשם אינו מצוי במסגרת משקמת כלשהי, הציע שירות המבחן כי הוא ישמש גורם מתערב  ומכוון בהפנייתו של הנאשם לגורמי טיפול ההולמים את מצבו.

לאור כך, התבקש שירות המבחן בהחלטתי מיום 3.7.11 להפנות את הנאשם לגורמי טיפול מתאימים, והדיון נדחה על מנת שתימצא מסגרת משקמת עבור הנאשם.

בתסקיר שהוגש על ידי שירות המבחן ביום 10.10.11, נקבע כי בשיחה עם הנאשם בנוגע לאופק  שיקומי הוא התקשה להשתתף ולא היה ברור עד כמה הוא מעורב ומבין את הנעשה בחדר. גם אימו התבטאה באופן המעלה שאלות בנוגע ליציבותה הרגשית, היא תיארה את בנה כקורבן והפגינה עמדות השוללות קשר של בנה עם גורמי טיפול לאורך השנים. הצגת הנאשם כקורבן תואמת את התרשמותי שלי, משאימו של הנאשם התפרצה לעברי וטענה כי לא נהג ברכב. 

אחיו של הנאשם התחייב בפני שירות המבחן כי יייפנה באופן מיידי לגורמי הרווחה בעייירית חולון ונקבעה פגישה נוספת עימו, אך האח לא התייצב לפגישה, והקשר נותק.

בסופו של דבר נקבע בתסקיר כי לנוכח העובדה שהנאשם אינו מצוי בקשר עם גורמי טיפול מזה שנים ארוכות ומשכשל הנסיון לגייס את משפחתו לצורך טיפול שיקומי, ולנוכח העובדה ששירות המבחן אינו מסגרת אפקטיבית עבור הנאשם כמסגרת טיפולית, לא ניתן לבוא בהמלצה כלשהי.

באת כוח התביעה עתרה כי יוטל על הנאשם מאסר בפועל תוך הפעלת המאסר המותנה במצטבר, פסילה ארוכה למשך שנים, פסילה על תנאי וקנס. היא הוסיפה כי התסקיר האחרון מחזק את עמדת התביעה לפיה לא נותרה ברירה, אלא הדרך היחידה למניעת הישנות העבירות אותן מבצע  הנאשם היא בהשמתו מאחורי סורג ובריח.

בא כוח הנאשם מצידו עתר כי בית המשפט יאריך את המאסר המותנה. לטענתו, הכשלון לשלב את הנאשם בהליך שיקומי נובע מהעובדה שהנאשם שהה במעצר בית. אין בסיס לטענה זו. כידוע, הותר לנאשם  לצאת למשך שש שעות מידי יום. בהחלטתי מיום 13.7.11 הוספתי כי אענה לכל בקשה שתוגש שמטרתה לאפשר לנאשם לקבל טיפול נפשי. בתיק המעצר הוגשו בקשות רבות להתיר לנאשם לצאת ממעצר הבית לצורך אירועים משפחתיים, חגים  וכדו' אך בקשה להתיר לנאשם לצאת ממעצר הבית לשם טיפול שיקומי, לא הוגשה מעולם. כפי שהבהיר שירות המבחן, אי קבלת  טיפול שיקומי נובעת מעמדות השוללות קבלת טיפול כזה, ולא מכל סיבה אחרת.

בית משפט זה עשה כל שהיה בידו על מנת שלא להפעיל את המאסר המותנה. תקוותו הייתה כי הנאשם ישתלב במסגרת משקמת על מנת למנוע, ככל הניתן, את הישנות העבירות, אך הדבר לא התגשם. אצטרף לדבריו של כבוד השופט קאפח ב ע"ח 38368-07-11 אודות הנאשם  כי "השילוב של ביצוע עבירות חוזרות לצד היותו של העורר סובל מפיגור ולוקה בנפשו, מצביע על מסוכנות מובהקת לציבור".

כזכור, הנאשם הצהיר בפני השופטת פראג כי ידוע לו כי בפעם הבאה שינהג הוא ייכנס לכלא, אך לא היה במאסר המותנה כדי למנוע את הישנות העבירות.

על יסוד דברים אלה, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         אני דנה את הנאשם מאסר בפועל למשך שלושה חודשים.